<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן ע"ח</h1>
<h2>דף כה.</h2>
וקריעת חכם אפילו רבו נהי שאינו מאחה מ"מ שולל לאלתר דתניא חכם כיון שהחזיר פניו מאחורי המטה שולל, פירוש קריעת חכם, ומדלא קאמר מאחה ש"מ דאפילו על רבו שולל לאלתר, ומשום דאיירי נמי ברבו נקט שולל ולא נקט מאחה, וכל דין אבלות צריך לנהוג יום אחד, לחליצת סנדל ולכל דבר מפני כבוד רבו, כדמשמע בגמ' דידן ובירושלמי דמי שמתו (ברכות פ"ג ה"א).
<h2>דף כו.</h2>
על כל המתים שולל לאחר ז' ומאחה לאחר ל', על אביו ועל אמו שולל לאחר ל' ואינו מאחה לעולם, ואלו קרעים שאינם מתאחין, הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה, וגרסינן בפרק אלו מציאות (ב"מ ל"ג א') רבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו, אמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה וקורעין זה על זה, פירוש קרע שאינו מתאחה לעולם, ואע"ג דר' יוחנן פסק כר' יהודה כיון דרב ששת פסק כר' יוסי ורבא עבד עובדא כוותיה ודעולא נמי שייכא כר' יוסי וקיי"ל כבתראי סמכינן עלייהו ועבדינן כוותיה, ותו (עירובין מ"ו ב') קיי"ל ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי, כן פסק רבי אבי העזרי, ואע"ג דשמע בתר ל' קורע כדאמרינן בפרק בתרא דמו"ק (כ"ד א') שאני רבנן כיון דכל יומא מדכרי שמעתתיהו בבי מדרשא כשעת חימום דמי, וכן פסק רבי חננאל, ומשום מתניתין נמי דאלו מציאות כרבי יוסי דייקא, והא דמוקי לה כר' יהודה, ר' יוחנן הוא דמוקי לה הכי, אמנם אינו נראה לר"י דמתניתין לא דייקא כר' יוסי אלא אדרבה כר' מאיר דייקא דקתני רבו שלימדו תורה כדאמר ר' מאיר, אלא נראה לר"י דהלכה כר' יוחנן דאמר הלכה כר' יהודה וכן פסק בשאלתות דרב אחאי גאון בפרשת ויקח קרח וזה לשונו ברם צריך, חכמה דקאמר דכוליה תלמודיה מיניה או דילמא לא, מיפלגא פליגי תנאי בהא מילתא איכא דאמרי כוליה ואיכא דאמרי רוביה ואיכא דאמרי כל דהו ואפילו חדא מילתא, דתניא רבו שאמרו וכו' עד הילכתא מאי ת"ש דאיתמר אמר רבי יצחק בר יוסף א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה ורב אחא בר רב הונא אמר רב ששת הלכה כר' יוסי, ואמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה ומקרעין זה על זה, ולענין אבידה במקום אביהן אין מחזירין עד שיהא רבו מובהק אלמא כר' יהודה הילכתא כדעולא עכ"ל, ונראה דהכי דייק מדקאמר אין מחזירין אלא לרבו מובהק כלומר דרוב חכמתו ממנו, אלמא דהכי הילכתא, והא דעומדים זה מפני זה וקורעין זה על זה אין זה אלא חומרא בעלמא שנוהגין כן, והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג ואין מורין כן. ואיחוי מפרש רבינו אליקים ז"ל שתופר כדרכו, ורבי יצחק ב"ר אשר הלוי הבחור ז"ל שנהרג על קידוש השם פירש דאיחוי כעין אריגה מעשה ידי אומן דמעשה אורג (שמות כ"ח ל"ב) מתרגמינן עובד מחי, ושולל הוי פירושו שתופר כדרכו, ור' אבי העזרי הביא לו ראיה מדגרסינן בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ז) אי זהו איחוי שאין מקומו ניכר ואין לך תפירה שאין מקומה ניכר, ובמסכת שמחות (פרק תשיעי) גרסינן איזהו איחוי כל צרכו, ובערוך בערך איחוי פירש איחוי אלכסנדרי (מו"ק כ"ו ב') כעין אריגה, אבל נראה דהא דקאמר אלו קרעין שאין מתאחין וכל סתם איחוי, רוצה לומר שהיא תפירה גמורה ולא כעין אריגה כי פירש בערך שלל, שולל היינו שאינו תופר בטוב אלא מכלב, וכן פירש רבינו שלמה (שם כ"ב ב') שולל בשטי"ר בלע"ז.
